מה יש לנו הנשים שקשה לנו להודות בתופעות האלו?

בשבוע שעבר קבעתי תור לקוסמטיקאית כדי להוריד שערות מהרגליים לקראת הנסיעה לאילת. צלצלתי בפעמון ושושי פתחה לי את הדלת תוך שהיא שמה יד על החזה ואומרת, "אני לא יכולה יותר…"

פוסט שני מתוך הבלוג של עינת שם טוב

קראי עוד >>

"מה קרה?" שאלתי אותה בבהלה, חשבתי שקרה לה משהו עם הלב ומיהרתי אליה. "אני לא יכולה עם הגלי חום האלה… נמאס לי כבר!"
נרגעתי. גלי חום עדיפים מבעיות לב. "ממתי יש לך?" שאלתי, שהרי שושי צעירה ממני בחמש שנים לפחות.
"כבר כמה שנים. אבל לא תמיד זה חזק. היו תקופות שלא היה לי בכלל וימים שהיו, אבל קלים. בזמן האחרון אני משתגעת. כל יום, כל יום וחזקים.
באותו רגע הרגשתי הקלה וצחקתי. "מה את צוחקת?"
"אל תעלבי, אני צוחקת מהקלה כי גם אני סובלת מזה ועד היום לא סיפרתי לאף אחד חוץ מבעלי. לא יודעת למה, אבל מביך אותי לדבר על זה."
זה התחיל אצלי כבר לפני כמה שנים. הייתה לי הפסקה של שנתיים בערך וזה חזר שוב. זה קורה ליד הטלוויזיה כשבעלי יושב לידי, זה קרה בעבר כשעוד עבדתי בחדר המורים בזמן ההפסקה, בקולנוע ואפילו באמצע הלילה. ככה, פתאום ללא כל התראה אני מתכסה בזיעה בצוואר, בפנים, בידיים כמעט בכל הגוף. באותו רגע אני מרגישה חום חזק כאילו אני נמצאת בתוך תנור לוהט. זה נורא. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי כשזה קורה. אני קמה שוטפת את הפנים, דופקת עם כפות הידיים על הלחיים ומתפללת שיעבור כבר. חוץ מבעלי לא דיברתי על זה עם אף אחד וכנראה שגם אחרות לא דיברו על זה כי הנושא לא עלה בשיחות עם חברות ולא ייתכן שרק אני סובלת מזה.
שושי ואני התיישבנו על הספה ובמקום להוריד שיערות מהרגליים, היא הורידה מהלב את מה שהכביד עליה. היא סיפרה שזה ממש מפריע לה בחיי היומיום, שלא נעים לה מלקוחות כאשר באמצע הטיפול היא מתנצלת ועוזבת את החדר לכמה זמן עד אשר הגל יעבור. גם בלילה זה תוקף אותה ואז היא קמה ומתחילה להסתובב בבית. שושי היא אם חד הורית. יש לה בת בת עשר וגם היא שואלת אותה מדי פעם מה קורה לה.
לפני כמה ימים יצאנו כמה חברות לבית קפה. ישבנו בחוץ והייתה רוח ממש נעימה. לי היה קצת קר אז שמתי על עצמי עליונית שיש לי תמיד בתיק. פתאום אחת הבנות התחילה לנופף עם הידיים קרוב לפנים. שאלתי אותה אם חם לה והיא שאלה אותנו מופתעת איך זה שלנו לא חם. אחת מהחברות אמרה לה בצחוק שבטח יש לה גל חום ואז היא התרוממה בפתאומיות ואמרה שהיא הולכת לשירותים. הסתכלנו אחת על השנייה והמשכנו לקשקש. ואני שואלת את עצמי, מה יש לנו הנשים שקשה לנו להודות בתופעות האלה של גיל המעבר, מה הקטע? הרי רובנו סובלות מהן ויודעות שאחרות סובלות מהן ובכל זאת לא מדברות…
שושי החלה להוריד לי את השערות מהרגליים. גיל המעבר כבודו במקומו אך אילת חייבת לקבל אותי נקייה ומגולחת. תוך כדי כך נזכרתי שבאחד משיטוטיי באינטרנט אחרי גל חום חם במיוחד, נתקלתי בתוסף שנקרא פמארל. התעלמתי ממנו אז כי היו עוד תוספים שהציעו הקלה. אבל לאחרונה אינני זוכרת היכן, שמעתי שוב את השם הזה. החלטתי להתקשר לחברה כדי לקבל מידע שלא כתוב באינטרנט. מישהי נחמדה ענתה והסבירה לי באריכות את יתרונותיו של המוצר. אמרתי לה בספקנות שיש בשוק עוד הרבה מוצרים שמציעים הקלה לנשים בגיל המעבר. ואז היא הציעה לי הצעה מפתה מאוד. היא שאלה מה דעתי לנסות את המוצר ולכתוב על מה שעובר עלי בזמן השימוש בו. הרמתי את הכפפה. בימים אלה אתחיל להשתמש בתוסף ואדווח לכן על ההשפעות שלו.
אחד הדברים שהשפיעו עלי לקחת על עצמי את המשימה הוא ההזדמנות לשים על השולחן את מה שאנחנו נמנעות מלדבר עליו. גם לי קשה לחשוף את מערומי הגיל אבל החלטתי להיות אמיצה ולא להתבייש יותר.
אני בת 59 וסובלת מתופעות של גיל המעבר. מודה.

עינת ליפשיץ שם טוב, בת 59 נשואה, אם לשתי בנות בוגרות, בעלת תואר שני בייעוץ חינוכי. עסקה בתחום הטיפולי במשך שנים. בשנים האחרונות כותבת ספרים, מתעדת סיפורי חיים ובלוגרית. מטיילת בעולם, בעיקר במזרח וחיה על פי האמונה שמלווה אותה, שנשים יכולות להגיע להישגים ולהגשים את עצמן בכל גיל.

כללי