אוסטאו מה???

יום שישי בערב. השולחן ערוך ומוכן. הפעם התאמצתי במיוחד. הזמנתי זוג חברים שלא התראינו מזה שנים. לפני שבוע  הסתובבתי בקניון עם בעלי. לפתע מישהי קפצה עלי והצמידה אותי אליה בצרחות….

קראי עוד >>

יום שישי בערב. השולחן ערוך ומוכן. הפעם התאמצתי במיוחד. הזמנתי זוג חברים שלא התראינו מזה שנים. לפני שבוע  הסתובבתי בקניון עם בעלי. לפתע מישהי קפצה עלי והצמידה אותי אליה בצרחות. בהתחלה לא הבנתי מה קורה, נבהלתי  והתחלתי לנער אותה מעלי אבל אז ראיתי את פניה ולא האמנתי. עידית (שם בדוי ) למדנו ביסודי באותה כיתה והיינו חברות הכי טובות. לא נפרדנו לרגע. היא ישנה אצלי, אני אצלה. הכרנו את המשפחות אחת של השנייה. היינו בטוחות שלעולם לא נפרד. אבל בחיים יש תפניות מפתיעות. כל אחת מאתנו פנתה לכיוון אחר ונפרדנו לכמה עשורים. עד לאותו מפגש קולני. אני ניסיתי במהלך השנים ליצור קשר אבל איכשהו זה לא צלח.

אחרי אותו מפגש נשבענו שלא נפרד יותר לעולם. הזמנתי אותה ואת בעלה לארוחת שישי לחידוש נדרים…לא להיפרד יותר עד שה… יפריד ביננו.

 

 

אז כמו שאמרתי, הפעם השתדלתי במיוחד. הייתי במתח כל היום ועבדתי כמו מטורפת על הארוחה הזו. השעה היעודה הגיעה. בעלי ואני התיישבנו מול הטלוויזיה וחיכינו. וחיכינו וחיכינו. עצביי המרוטים גם ככה התחילו לשלוח מחשבות שליליות לראשי. (חוצפנים…היא עושה לי דווקא…אם הם לא רצו לבוא מלכתחילה למה כל הסיפור הזה, ועוד כהנה וכהנה) עד שהנייד צלצל ובעלה היה על הקו עם קול מתנצל. הוא סיפר שהם בבית חולים במיון כי עידית שברה את עצם הירך.

מה???

"אני באה!" אמרתי וניתקתי את השיחה לפני שהצליח להשחיל 'אין צורך'.

ישבתי לצד מיטתה במיון והמתנו לרופאה שתבוא לבדוק. בינתיים גלגלנו שיחה נוסטלגית על מה שהיה ועם מי. עד אשר היא החלה לספר שבשנים האחרונות היא מרגישה חולשה גופנית שהולכת ומחריפה. כאילו הרגליים לא סוחבות אותה כמו פעם וזו כבר הפעם השלישית שהיא נופלת. אלא הפעם הייתה זו נפילה יסודית והיא שברה את עצם הירך.

"אוסטאופורוזיס" אמרתי.

"מה אמרת?"

"אולי את סובלת מאוסטאופורוזיס?."

"אני מכירה את המילה אבל אין לי מושג מה היא אומרת."

"היא אומרת שאת צריכה לעשות בדיקה של צפיפות העצם."

"עשיתי לפני כמה שנים והכל היה בסדר."

"יופי, אבל עכשיו כנראה שלא הכל בסדר…"

"דברי כבר, מה זה אומר?" שאגה בקוצר רוח.

"זה אומר שאת בגיל המעבר ויש לך ירידה בצפיפות העצם. זה אומר שקצב בניית העצם נמוך יותר מקצב ההתפרקות שלה."

"תגידי, את בסדר? את רוצה להגיד לי שאני מתפוררת עכשיו?

"משהו כזה." אמרתי בצחוק.

"ומאיפה את יודעת את כל זה חכמה שכמותך?"

"מהאמבטיה" אמרתי בצחוק. ואז הרצנתי, "כי גם אצלי התאים כבר לא משהו והעצמות מתחילות להתפורר."

"את מדברת כאילו יצאנו מהמאפיה עכשיו. אז הפכנו לפירורי לחם?"

"כן, לחם עם מעט קשה והרבה רך."

"את ממש מעודדת. אז מעכשיו כל שני וחמישי יישבר לי משהו בגוף?"

"לא."

"נו, דברי כבר." אמרה בקוצר רוח.

"אני אגיד לך מה אני עושה ואת תחליטי מה את רוצה לעשות. קודם כל שיניתי קצת את התזונה שלי. יותר עלים, פירות  יבשים, ביצים וגבינות. בגלל הסידן," הבהרתי.

"וזהו?"

"אני גם עושה ספורט. פילאטיס וגם הליכות. ובנוסף לזה אני לוקחת תוסף של פמארל."

"מה זה?"

"זה תוסף מזון שיש בו ויטמין D"

"ו…?"

"לי הוא עושה טוב."

"הפכת ממש למומחית אה?" אמרה בחיוך.

"עדיף מאשר לשבור רגליים, לא?"

"תביאי חיבוק." אמרה והתרוממה לעברי.

התחבקנו חזק ואני הרגשתי כאילו ארבעים שנה הלכו ונעלמו בבת אחת. ואז לחשתי באוזנה, "בפעם הבאה כשלא תרצי לבוא אלי לארוחה תשתמשי בתירוץ אחר, טוב?"

 

שיהיה שבוע שלם לכולנו,

עינת

 

עינת ליפשיץ שם טוב, בת 59 נשואה, אם לשתי בנות בוגרות, בעלת תואר שני בייעוץ חינוכי. עסקה בתחום הטיפולי במשך שנים. בשנים האחרונות כותבת ספרים, מתעדת סיפורי חיים ובלוגרית. מטיילת בעולם, בעיקר במזרח וחיה על פי האמונה שמלווה אותה, שנשים יכולות להגיע להישגים ולהגשים את עצמן בכל גיל.

כללי